למזכרתמה לעשות עם הציורים של הילדים? 7 דרכים לשמור בלי להיחנק מנייר
התשובה הקצרה: לצלם הכל, לשמור בנייר רק את המיוחדים, ולזרוק את השאר בלי אשמה. התשובה הארוכה, עם מה עולה כל דרך ולמי היא מתאימה, כאן למטה.
למה זה קשה כל כך לזרוק
ציור של ילד הוא לא נייר. זה היום שבו הוא צייר את המשפחה בפעם הראשונה, זה הלב שהוא הביא מהגן ביום המשפחה, זו הברכה שהגננת כתבה בסוף השנה. לזרוק את זה מרגיש כמו לזרוק את הרגע. ובגלל זה הערימה גדלה: על המקרר, במגירה, בתיק מהגן שלא נפתח, בקופסה בארון.
הבעיה היא שהערימה לא שומרת את הרגע. היא קוברת אותו. ציור מהגן שנדחף לקופסה עם עוד מאתיים דפים לא ייראה שוב, ואם ייראה בעוד עשר שנים, אף אחד לא יזכור מי צייר אותו ומתי. שמירה אמיתית היא כזו שאפשר למצוא בה.
7 הדרכים, מהזולה ליקרה
1. קלסר עם ניילוניות
קלסר לכל ילד, ניילונית לכל חודש או לכל שנה. למי זה מתאים: למי שרוצה לדפדף פיזית עם הילד. החיסרון: נגמר המקום אחרי שנתיים, ציורים גדולים ועבודות יצירה לא נכנסים, ואין דרך למצוא «הציור עם הדינוזאור».
2. קופסת זכרונות
קופסה אחת לכל ילד, עדיף נטולת חומצה אם רוצים שהנייר ישרוד עשרות שנים. למי זה מתאים: למי ששומר מעט מאוד ומוכן למיין פעם בשנה. החיסרון: מה שנכנס לקופסה לא יוצא ממנה. זה ארכיון, לא אלבום.
3. מסגרת מתחלפת
מסגרת עם פתח קדמי שמחזיקה עשרות ציורים ומציגה אחד. למי זה מתאים: לקיר בחדר הילד, הילד בוחר מה בחזית. החיסרון: פותר ציור אחד בכל פעם, לא את הערימה.
4. צילום לגלריית הטלפון
הדרך שרוב ההורים עושים בפועל: מצלמים ושוכחים. למי זה מתאים: לכולם, כפתרון מיידי. החיסרון: הציור יוצא מעוקם ועם צל, נבלע בין אלפי תמונות, ובעוד שנה לא תדעו של מי הוא ומאיזה גיל. חיפוש בעברית בגלריה כמעט לא עובד.
5. שירות סריקה
אוספים את הערימה, מביאים לחנות צילום או שולחים, ומקבלים קבצים. למי זה מתאים: לערימה היסטורית גדולה, או לציורים גדולים במיוחד. החיסרון: המחיר לפי עמוד, סריקת צבע יקרה יותר משחור-לבן, וצריך לצאת מהבית. הקבצים חוזרים בלי שם ילד ובלי תאריך, אז עבודת הסידור נשארת אצלכם.
6. ספר מודפס
בוחרים את הטובים ומדפיסים אלבום. למי זה מתאים: מתנה לסבא וסבתא, סיכום שנה. החיסרון: דורש קודם קבצים טובים ומסודרים, כלומר אחת מהדרכים 4, 5 או 7 לפניו.
7. אפליקציה ייעודית לשמירת ציורים
מצלמים מהאפליקציה, היא מיישרת את הדף, מזהה אם זה ציור או ברכה או תעודה, מתייגת לילד ולתאריך, ומגבה. למי זה מתאים: למי שרוצה לשמור הכל ולמצוא הכל, ולזרוק את הנייר באותו יום. החיסרון: בחו"ל האפליקציות באנגלית ובתשלום. בעברית יש למזכרת, חינמית ל-iPhone, גרסת אנדרואיד בדרך.
איך בוחרים מה לשמור בנייר ומה לזרוק
- לצלם קודם, להחליט אחר כך. ברגע שהציור שמור, ההחלטה על הנייר מפסיקה להיות רגשית.
- לשמור בנייר מה שיש לו סיפור. הציור הראשון של המשפחה, הברכה עם הכתב הראשון של הילד, התעודה מסוף השנה. לא את דף הצביעה מהחוג.
- לתת לילד לבחור. מגיל ארבע בערך ילדים נהנים לבחור «את הכי יפה». זה גם מלמד שלא כל דף נשמר.
- לכתוב על הגב. שם, גיל, תאריך, ומי נתן. בלי זה הציור בקופסה הוא נייר אנונימי בעוד עשר שנים. באפליקציה זה נעשה בשבילכם.
- לזרוק בשקט ולא מול הילד. לא באותו שבוע שהציור הגיע, ולא לפח במטבח מול העיניים שלו.
איך מצלמים ציור כמו שצריך
- אור יום, לא מנורה. מנורה צהובה הופכת לבן לקרם וכחול לאפור.
- משטח אחיד. רצפה בהירה או שולחן חלק, בלי מפה עם דוגמה.
- ישר מלמעלה. הטלפון מקביל לדף, לא בזווית. אם יש צל של היד, להזיז את הגוף.
- אפליקציה שמיישרת. סורק מסמכים או למזכרת מזהים את גבולות הדף ומתקנים את הפרספקטיבה. צילום חופשי יוצא מעוקם כמעט תמיד.
- עבודות תלת-ממד (פסל מפלסטלינה, קולאז' עם חרוזים): לצלם משני צדדים, או סרטון של חמש שניות.
שאלות שהורים שואלים
כמה ציורים של הילדים כדאי לשמור?
בנייר: מעט, כעשרה עד עשרים לשנה לכל ילד, אלה שיש להם סיפור. בדיגיטל אפשר לשמור הכל, כי צילום לא תופס מקום. הכלל הטוב: לצלם הכל, לשמור בנייר רק את המיוחדים.
איך לזרוק ציורים של הילדים בלי שיראו?
לא לזרוק מול הילד ולא בשבוע שהציור הגיע. לצלם קודם, להראות לילד שהציור שמור בטלפון, ואז להוציא את הנייר עם המחזור. ילדים מתרגשים מהשמירה יותר מאשר מהנייר.
מה עושים עם עבודות יצירה גדולות או תלת-ממדיות?
לצלם משני צדדים או סרטון קצר, לשמור את הצילום, ולתת לעבודה לחיות על המדף שבועיים לפני שנפרדים ממנה.
מה עם תעודות וברכות מהגננת?
אלה דווקא כן שווים נייר, כי יש בהם כתב יד ומילים. לצלם לארכיון, ואת המקור לקופסת הזכרונות.
לצלם את הציור הראשון עכשיו
למזכרת מיישרת, מסדרת ומגבה, בחינם ובעברית. אחרי הציור הראשון אפשר לזרוק את הדף בלב שקט.